מסתרי עולם הילדות

• הקדמה – השבט

• פתיחה- חיבור לתודעה

• מאפייני התודעה האחדותית

• משמעותה עבוא התפתחות הילד והאדם

• התעוררות העצמיות

דמיינו לעצמכם שאתם מבקרים בשבט בערבות אפריקה. שבט פרימיטיבי החי חיים ראשונים. הבתים בנויים מחומרים מקומיים. נבנבו בכפות ידיהם של תושבי הכפר. הבגדים שעל גופם מינימלים, עשויים מעורן של חיות אשר צדו אנשי השבט. ההבדלים החצוניים מפליאים אתכם אך יותר מזאת אתם חשים וחווים שאתם בעולם אחר. הכל כל כך שונה ממה שאתם מכירים. היחסים בין חברי השבט הם אחרים. היחס של אנשי השבט לסביבתם, לעץ ולחיה הוא אחר, הפעילות שהם עסוקים בה היא אחרת. אופן הליכתם על האדמה הוא אחר. הם חווים את העולם והחיים בצורה שונה מאוד מהאופן שבו אנחנו, בני המערב מורגלים בו. בעבורם העץ היא ממשות חיה שיכולה לדבר, החיה היא חלק ממארג החיים בדיוק כמוהם וכשהם הורגים אותה כדי לקיים את עצמם הם מבקשים ממנה סליחה ומודים לה, הם מתבוננים אל האופק ויודעים מתי הגשם ירד ומכינים את בתיהם, הם נאספים לקראת ערב סביב המדורה בטקסיות חמימה, שרים רוקדים ומספרים ספורים.

אז מה הקשר בין כל זה ובין עולמו של הילד הרך?

כמו בני השבט גם הילד חווה את העולם בצורה מאוד שונה מהחוויה שלנו כמבוגרים. כשברצונינו להתקרב אליו, לדעת אותו (כדי למלא את תפקידינו כהורים) עלינו להכיר בכך שכמו בני השבט הוא מצוי ביחסים אחרים עם עצמו ועם סביבתו, הוא מצוי במצב תודעה, בהוויה שונה מאוד מזו של האדם המבוגר.

כמעט כל אחד הפוגש תינוק בתחילת חייו ומקדיש לו תשומת לב מרגיש שהתינוק מצוי במעין מימד אחר. מבטו מצועף ורחב ועל אף היותו בגוף קטנטן עולה תחושה שנוכחתו מקיפת כל. זהו מצב מיוחד שהמילים מקשות לתארו. הוא מספר לנו שהילד הווה איזשהו מימד הנסתר מעינינו.

את הוויתו המיוחדת של התינוק, המעוררת בנו תחושה של חסד, ניתן להבין מתוך היות התינוק מאוחד עם העולם. אין נוכחות ערה ועם זאת יש נוכחות מקיפת כל (יש הקוראים לזה רוח). התינוק מצוי ביחסים של אחדות, במה שמכנים "תודעה אחדותית". ההתעוררות לעצמיותו הנפרדת אינה מתרחשת בן רגע. במשך 21 השנים הראשונות לחייו האדם מתעורר לעצמיותו כשהוא מביא נוכחות הולכת ומתרחבת לגופו, לרצונו, לרגשותיו ולמחשבותיו , אשר באה לידי ביטוי ביחסים הולכים ומשתנים עם עצמו ועם העולם, עד הגעתו לבגרות.

בשבע השנים הראשונות לחיינו אנחנו מתעוררים לעצמיותינו. בצורה איטית ומתמשכת. ממצב התינוק אשר אינו יכול להזיז איבר אחד בגופו אנחנו הופכים לבן השבע המטפס עד לצמרת העץ, חדור כוונה ובטחון ביכולותיו. דומה הדבר להתעוררות איטית מחלום (לכן מכנים זאת גם תודעה חלומית או תודעה ישנה). למעשה מצב התודעה האחדותית מלווה אותנות ב- 7 השנים הראשונות (למעשה אפילו עד גיל 9) לחיינו. ההתעוררות שלו מתרחשת בתוך מעטפת של תודעה, של הוויה שכפי שכתבתי לעיל שונה מאוד מהתודעה שלנו כמבוגרים.

אז איך חווה את העולם בן השבט בערבות אפריקה? איך הווה הילד הרך את העולם במצב התודעה המאוחדת בה הוא מצוי?


אתאר זאת בכמה נקודות מרכזיות מן החוויה של הילד:

• העולם הוא מקום מופלא – חוויה שכל הנגלה לחושים הוא מלא קסם, מעניין מסקרן ומעורר פליאה. .

• חווית "אנחנו" –אני חלק בלתי נפרד מהוויה אחת גדולה ומה שמניע אותי הוא הרצון להיות חלק ממנה. מה שמצוי במרכז הם החיים, העולם ולא היותי פרט שנפרד ממנו. מה שאנחנו מכנים בעולם המבוגרים שייכות מתקיים באופן טבעי ואורגני (כשלא מפריעים לו) .

• הכל הוא אני ואני זה הכל – הילד חש את הדברים אשר מחוצה לו בתוכו ואת עצמו בתוך הדברים. ההפרדה בין עולם פנימי וחיצוני מעומעמת.

• חיבור לפעימת החיים – חיבור בלתי אמצעי למקצבים הטבעיים הראשוניים של החיים. יום ולילה, עונות השנה ועוד.

• הכל חי ומדבר- .לכל דבר, חי צומח, דומם, יש ממשות. כל דבר הוא ישות בעלת משמעות וערך במארג חיים שלם.

• חווית זמן כולית – הכל קורה כאן ועכשיו, גם מה שקרה אתמול וגם מה שיקרה מחר.

• תפישה (חשיבה) תמונתית - הכל ארוג בחווית החיים ולא בתפישה מופשטת. אפילו הקוביות עייפות והולכות לישון.

• חשיבה מאגית – יש קשר ישיר בין מה שאני עושה למה שקורה. אנחנו כמבוגרים מכירים את זה במושג אפקט הפרפר.

אם לרגע תעצרו משטף הקריאה ותהרהרו בנקודות הנ"ל תווכחו, כפי שכבר כתבתי לעיל, שזוהי חוויה שונה מאוד מזה של המבוגר. זה דורש מאתנו תשומת לב כנה כדי להסכים לחוות את העולם מנקודת מבט אחרת ולא לשפוט את הדברים והארועים מנקודת מבטינו. אך רק כאשר נעשה זאת נוכל להבין את ההתנהגות של הילדים שלנו, לגלות ולהכיר את הצרכים והבקשות שלהם, ליצור בעבורם סביבה התומכת את ההתפתחותם ההדרגתית והדינמית.

כדי לעשות זאת עלינו לפגוש את ילדינו בעיניים חדשות.. ממש כמו שהיינו מבקרים שבט בערבות אפריקה. בסקרנות, עניין ופתיחות לעולם אחר.

איזה התפתחות ובניית כשרים מאפשר לילד מצב התודעה שתואר לעיל ?

איך מתעורר הילד לעצמיותו?

מה אנחנו יכולים לעשות כדי לאפשר לילד סביבה התואמת להוויתו?

על שאלות אלו אנסה לשפוך אור במאמרי הבאים.

חשוב להבין שההוויה של הילד היא שמאפשרת לו את ההתפתחות בשנים אלו. היא שמאפשרת לו לרכוש את הכשרים והמוימומנויות המופלאות שהן מתנות 7 השנים הראשונות להמשך התפתחותו. היא הבסיס להתבגרותו להיות לאדם עצמאי וחופשי המגשים את הייחודיות שלו תוך רגישות ושותפות לחברה בה הוא חי.

היא שמאפשרת לו לבנות את גופו הפיסי – להכפיל את משקלו פי 5-6, להכפיל את גובהו פי 2. לבנות את מערכת העצבים, להבשל את אבריו הפנימיים. כל זה קורה כשהתודעה שלו ישנה ושכוחות החיים שלו מופנים לגדילה ולא לחשיבה המתגברת עם הפצעתה של התודעה העצמית.

היא שמאפשרת לו להיות במצב של חיוקי ולרכוש את המיומנויות והכשרים האנושיים הבסיסיים- להזדקף, ללכת, לקפוץ, לטפס, לרוץ, לרכוש שפה ועוד.

היא שמאפשרת לו לחוש שהדברים הם משמעותיים ובעלי ערך.

היא שמאפשרת לו לבנות את המושגים ההולכים ומתתגבשים בשפתו כך שהם יהיו חדורי ממשות ומשמעות. רוויים בחוויה של חיים.

היא שמאפשרת לו לחוות שהוא חלק ממשהו שלם ובהמשך לחיות כאינדיבידואל בתוך המרחב החברתי.

היא שמאפשרת לו לבנות יסודות לרגשות של אמפתיה וחמלה.

לבצע את כיוון שהילדים תלויים בנו 
 ואם נחזור לרגע אל השבט בערבות אפריקה. ברור שהתנהגותם תראה לרובנו מוזרה וזרה. אולי נחשוב שהם שוגים באשליות. אך אם נשות השבט יודעות למצוא בערבות המדבריות החשופות פקעת נסתרת באדמה אשר יש בה כוחות ריפוי למחלה קשה לא נכל להתכחש שהם מסוגלים לחוש ולדעת משהו שאינו בר השגה עבורינו בעלי החשיבה המדעית המפוחת. איך היא יכולה לדעת דבר שכה נסתר מהעין

ממש כמו שבבואינו אל השבט בערבות אפריקה נדרשת תשומת לב

בתחילת החיים, בשבע השנים הראשונות המופלאות, מתעורר הילד לנוכחתו בגופו הפיסי. מהתינוק אשר אינו יכול להזיז איבר אחד בגופו מופיע לפנינו בן השבע המטפס עד לצמרת העץ, חדור כוונה ובטחון ביכולותיו. התרחשות ופלאה זאת אינה מתרחשת באופן ער

במשך שבע השנים הראשונות מתעורר התינוק לעצמיותו , להיותו ישות הנפרדת מהעולם

התעוררות הילד לעצמיותו היא חשובה ומתרחשת באופן הדרגתי. היא מגלה עצמה, בצורות שונות, בגילאים שונים הן בביטויים של התנגדות("לא רוצה", "אני מחליט" וכיוב') והן בביטויים של עצמאות ויכולות הולכות וגדלות

חשוב להבין שגילווי העצמיות של הילד . למשל אמנם אנחנו פוגשים ביטויים משמעותיים של העצמיות הנפרדת של הילד הרך. הילד בן ה-3 עשוי להתנגד בתוקף לבקשות שלנו.